<h1>פסקי רבינו יוסף הלכ' יין נסך</h1>
<h2>דף ל.</h2>
הורה רבינו גרשום מאור הגולה על יין מבושל דאין צריך לבשלו כל צורכו (כגון) [כעין] בשר ודגים. דיין תלוי לשנות מכמות שהיה. וכיון שנתן אש תחתיו והבעיר וחם כדי שיתחיל לרתוח אין בו משום יין נסך, ומברכין עליו שהכל נהיה בדברו. מכתב מן הישר. ירושלמי משבת פרק המוציא [ה"א]. מהו לצאת ביין מבושל בפסח רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל. אלמא דלגבי ארבעה כוסות דבעינן יין יכולין לצאת במבושל. ש"מ שמו יין. הכי נמי יש לברך [עליו] בורא פרי הגפן כמו על יין שאינו מבושל. וכן הורה ה"ר יב"ק זצ"ל.
<h2>דף לא.</h2>
יהודי סימן יינו בחותם אחד, ואסרוהו רבותינו.
<h2>דף לב.</h2>
פעם אחת שלחו למורי הוראה דבש מווירצבורק ביד גוי בלא חותם. ולא רצה לשתותו, דשמא עירב [בו] הגוי יין נסך. וכן פסקו הגאונים שאין לשתות משקה שקורין "מוריט" ["מעט" בלשוננו] אם לא ראה ישראל שהגוי הוציאו מן החבית. אבל בחבית ליכא למיחש שמא [עירב], דיקלקלנו.
<h2>דף לה.</h2>
אמר רבי התורה חסה על ממונם של ישראל. דהילכתא כריב"ל לא אסרו גבינות של גוים אלא משום ניקור. ועכשיו אין אנו נזהרין בגילוי כלל. וגם מטעם החלקה בשומן חזיר אין לאסור, כי לא טרח וזייף. ודאי לא החליקה בשומן חזיר. ואפילו לשמואל יש להתירה מטעם דמירתת וירא שלא יכיר ישראל ויהיה נתפס כגנב, מידי דהוה אעורות שאנו חותמין.
<h2>דף לט:</h2>
פעם אחת שלחו למורי הוראה דבש מווירצבורק ביד גוי בלא חותם. ולא רצה לשתותו, דשמא עירב [בו] הגוי יין נסך. וכן פסקו הגאונים שאין לשתות משקה שקורין "מוריט" ["מעט" בלשוננו] אם לא ראה ישראל שהגוי הוציאו מן החבית. אבל בחבית ליכא למיחש שמא [עירב], דיקלקלנו.
<h2>דף נח:</h2>
גוי אחד מזג בלילה יין במקום שכר, והתירוהו. דסבר הגוי שכרא קמזיג. תם.
<h2>דף נט:</h2>
יין היה בחבית, ומכוחו הקשה יצא הברזא לחוץ על ידי הגוי, ולקח הגוי הברזא ורצה לנעצה בנקב, ולא היה יכול לכוין. והיה היין מקלח על הגוי ועל ידו. ולקח היהודי הברזא מיד הגוי ושטפה ונעצה בנקב. והתירו היין בשתייה. שאין דרך ניסוך בכך. ולא בקילוח בכוס ביד גוי.
גוי שדחף ברזא בחבית, אסור היין, שמשכשך [היין] בברזא.
<h2>דף ס.</h2>
יין ביד ישראל ודחפתו הגויה בפתאום ויצא היין, שרי בשתייה. רש"י.
כד יין עמד על השלחן ומשכה הגויה המפה ונשפך מן היין, ואסרו.
<h2>דף ס:</h2>
גוי זרק צרור בכד של יין, והתירו רבינו שמריה, דאמרינן כל שבזב וכו', וזריקת טהור בזב וכוחו דעושה יין נסך דאזיל מיניה כולי. כדאמרינן בעבודה זרה.
<h2>דף עב:</h2>
יין ביד ישראל ודחפתו הגויה בפתאום ויצא היין, שרי בשתייה. רש"י.
כד יין עמד על השלחן ומשכה הגויה המפה ונשפך מן היין, ואסרו.
<h2>דף עג.</h2>
יין נסך שהטילה גויה בטל בששים. במסכת ע"ז [מים] ביין נסך בנותן טעם.
<h2>דף עד:</h2>
ישראל שהוציא מעט יין מן החבית ולא נודע אם הכלי מנוגב וכו'. נראה לי שמותר בשתייה, מסתמא לא היה כשפופרת הנוד, כדברי רא"ם שפירש דלא שייך ניצוק הוה חיבור אלא אם ניקב הברזא כשפופרת הנוד. אע"פ שלא נעשה מעשה כן, לגבי ספיקא כדאי הוא לסמוך עליו, אע"פ שרבינו אב"ן התיר כי האי גוונא, ובלילה הביא לו בעל החלום יין ואמר לו "שתה יין נסך כמו שעשית היום". והריקו. וביום השלישי היה עדיין הכוס לח. והתענה כמה תעניות. נראה לו "וסביביו נסערה מאד". ונראה להתיר היין.
